היופי שבבריאה נועד לבעלי הנפש היודעים להודות על כך.
אני מאמין באמת ברוחניות. אני חי בעולם שהאמת המיסטית היא האמת שלו. עולם שבו לא קיים אלא האחד, שהאמת האלוהית מצויה בכל וניתן לגלות את האלוהות בכל זמן ובכל מקום; עולם שבו התפקיד המרכזי של האדם זה לפתוח את העיניים הפנימיות - העין השלישית אם אתה רוצה לקרוא לזה כך הנקודה שבלב - הדת וכל המצוות ניתנו רק כמכשיר לפתיחת התודעה הפנימית הזו , עד להכרה שלא קיים דבר מלבד האלוהים .
אני חושב שכך נוצרות מפות חדשות. צריך רק לפתוח את המפות הישנות ולתת להן להיות מושפעות האחת מן השנייה. אנחנו לומדים כיום הרבה מאד מהמזרח הרחוק,
על השתיקה ועל המדיטציה .
ואולי אף יותר זה לא ישפר את היהדות. היהדות שנמסור בעקבות כך לבנינו תהיה יותר טובה ויותר עמוקה מזו שקבלנו מאבותינו.
אני בעד כל הדברים האלו, אבל אני חושב שצריכים להיות יהדות פתוחה והינדואיזם פתוח שחיים זה לצד זה ולא שילוב גמור של שניהם. כי אז אין לך את העומק שקיים בביטוי שיש לו דורות על דורות של שימוש, שיש לו אבות ואמהות .
קבלת אחריות על החיים הרוחניים שלי. אבל אני לא יכול לתת את זה כמרשם לכל אחד. אני כאמור מומר לחופש רוחני. אני מכיר בזה שלשם הידבקות, לשם הנשימה הארוכה של הקדושה, אני זקוק להרבה מאד חופש כדי להתקרב לַאחד, ולא יכול להיות כבול מידי בכבלים ההלכתיים. לכן אני צריך להיות אחראי על מה שנכון לי ומה שלא נכון לי לקבל מן העולם הרבני של אבותיי.
אני מאמין שאנחנו צריכים לראות את עצמנו כעם קדוש - לא עם שנבחר על ידי האל, אלא עם שבחר להתמסר לאל, להיות מסור מתחילתו לאידיאלים מסוימים. זו בחירה שלנו ואנחנו במידה מסוימת מושבעים ועומדים על כך מהר סיני - זאת אומרת שהקיום היהודי אינו סתם קיום. אנחנו לא נגיע לעולם לנורמאליות… אנחנו שואלים שאלות של מהות ערכית ואנושית על משמעות החיים. המסר העיקרי המוסרי שיש ליהדות למסור לעולם זה הוא המסר שכל אדם נברא בצלם אלוהים .
" אני מומר לחופש הרוחני " .
אין ספק שקיימת התעניינות מחודשת במערב בתורות רוחניות שהוזנחו במאות השנים האחרונות על ידי הציבור שנחשב לנאור ואינטליגנטי ומלומד. אני חושב שעברנו, עם תום מלחמת העולם השנייה, לעידן אחר.
הרי לפני עידן התרבות כל העולם היה דתי, ולפחות באופן רשמי עסק בשאלות של משמעות ותוכן החיים .הדת השתלטה אז על החיים והיא סיפקה תשובות, אבל ברור שלא כולם היו טיפוסים מחפשים ורק מיעוט התעניין בשאלות העמוקות של הקיום המטפיסי של הקבלה של הרוחניות .
המילה קבלה של מחשבות עמוקות על חדירה אל תחום האלוהי, שינוי מצבי תודעה וכולי ... כל מה שאנחנו נוטים לייחס למיסטיקה במיטבה .
התפיסה של המיסטיקה היהודית היא הכמיהה למחיקת האגו והשאיפה להגיע אל האחד הן השאיפות הגדולות. השאיפה הזו מולידה אכן גם ברכה, אבל זו לא ברכה שממוקדת באדם אחד אני מאמין באמת במיסטיקה רוחנית .
אני מאמין באמת ברוחניות. אני חי בעולם שהאמת המיסטית היא האמת שלו. עולם שבו לא קיים אלא האחד, שהאמת האלוהית מצויה בכל וניתן לגלות את האלוהות בכל זמן ובכל מקום; עולם שבו התפקיד המרכזי של האדם זה לפתוח את העיניים הפנימיות - העין השלישית אם אתה רוצה לקרוא לזה כך הנקודה שבלב - הדת וכל המצוות ניתנו רק כמכשיר לפתיחת התודעה הפנימית הזו , עד להכרה שלא קיים דבר מלבד האלוהים .
אני חושב שכך נוצרות מפות חדשות. צריך רק לפתוח את המפות הישנות ולתת להן להיות מושפעות האחת מן השנייה. אנחנו לומדים כיום הרבה מאד מהמזרח הרחוק,
על השתיקה ועל המדיטציה .
ואולי אף יותר זה לא ישפר את היהדות. היהדות שנמסור בעקבות כך לבנינו תהיה יותר טובה ויותר עמוקה מזו שקבלנו מאבותינו.
אני בעד כל הדברים האלו, אבל אני חושב שצריכים להיות יהדות פתוחה והינדואיזם פתוח שחיים זה לצד זה ולא שילוב גמור של שניהם. כי אז אין לך את העומק שקיים בביטוי שיש לו דורות על דורות של שימוש, שיש לו אבות ואמהות .
קבלת אחריות על החיים הרוחניים שלי. אבל אני לא יכול לתת את זה כמרשם לכל אחד. אני כאמור מומר לחופש רוחני. אני מכיר בזה שלשם הידבקות, לשם הנשימה הארוכה של הקדושה, אני זקוק להרבה מאד חופש כדי להתקרב לַאחד, ולא יכול להיות כבול מידי בכבלים ההלכתיים. לכן אני צריך להיות אחראי על מה שנכון לי ומה שלא נכון לי לקבל מן העולם הרבני של אבותיי.
אני מאמין שאנחנו צריכים לראות את עצמנו כעם קדוש - לא עם שנבחר על ידי האל, אלא עם שבחר להתמסר לאל, להיות מסור מתחילתו לאידיאלים מסוימים. זו בחירה שלנו ואנחנו במידה מסוימת מושבעים ועומדים על כך מהר סיני - זאת אומרת שהקיום היהודי אינו סתם קיום. אנחנו לא נגיע לעולם לנורמאליות… אנחנו שואלים שאלות של מהות ערכית ואנושית על משמעות החיים. המסר העיקרי המוסרי שיש ליהדות למסור לעולם זה הוא המסר שכל אדם נברא בצלם אלוהים .
" אני מומר לחופש הרוחני " .
אין ספק שקיימת התעניינות מחודשת במערב בתורות רוחניות שהוזנחו במאות השנים האחרונות על ידי הציבור שנחשב לנאור ואינטליגנטי ומלומד. אני חושב שעברנו, עם תום מלחמת העולם השנייה, לעידן אחר.
הרי לפני עידן התרבות כל העולם היה דתי, ולפחות באופן רשמי עסק בשאלות של משמעות ותוכן החיים .הדת השתלטה אז על החיים והיא סיפקה תשובות, אבל ברור שלא כולם היו טיפוסים מחפשים ורק מיעוט התעניין בשאלות העמוקות של הקיום המטפיסי של הקבלה של הרוחניות .
המילה קבלה של מחשבות עמוקות על חדירה אל תחום האלוהי, שינוי מצבי תודעה וכולי ... כל מה שאנחנו נוטים לייחס למיסטיקה במיטבה .
התפיסה של המיסטיקה היהודית היא הכמיהה למחיקת האגו והשאיפה להגיע אל האחד הן השאיפות הגדולות. השאיפה הזו מולידה אכן גם ברכה, אבל זו לא ברכה שממוקדת באדם אחד אני מאמין באמת במיסטיקה רוחנית .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה